"די כבר עם המסכים!" כמה פעמים מצאת את עצמך אומרת את המשפט הזה???


"די כבר עם המסכים!" כמה פעמים מצאת את עצמך אומרת את המשפט הזה???

נמאס לכם לריב איתו כל הזמן על זמן מסך? אמא מאמנת מראיינת את דר' עלינא ברנשטיין ויחד הן מציעות חשיבה קצת שונה על הנושא. יכול להיות שמסכים זה בעצם לא רק רע?

שון וקאי מתרגלים זמן מסך

שון וקאי מתרגלים זמן מסך

שקד, הדר ואלון. היש דרך להעביר נסיעה בלי מסכים?

שקד, הדר ואלון...יש כזה דבר להעביר נסיעה בלי מסכים?


תרימו  את היד כל מי שהעבירה את החודשים האחרונים במאבקים שמתחילים במשפט ״תכבה את הטלוויזיה״, וממשיכים ב״כמה זמן אתה כבר בטאבלט – תכבה אותו!״ ועוד רבים שכאלה.... האם זו האפשרות היחידה שלך לחופש? הנה כמה נקודות למחשבה על מסכים ועל החופש הגדול ובכלל.

 

על זומבים ובטטות כורסא

אצל הרבה מהאימהות שאני פוגשת, כמעט תמיד יש תבנית מחשבה שמסך הוא ״הרוע המוחלט״ וקריאת ספר, ובכן, היא ״פסגת הטוב והאינטלקט״. שוחחתי על הנושא עם דר' עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה לתקשורת, שמנפצת כאן בראיון את שני קצוות הסקאלה הזו.

 

דר' ברנשטיין, את בעצמך אמא לשני מתבגרים - למה אנחנו ההורים כל כך מפחדים ממסכים?

"חלק זה עניין בין-דורי. בדורות הקודמים ועד דור ההורים הנוכחיים, לקרוא ספרים היה הדבר הכי 'נחשב'. לא במקרה אדם קורא נחשב משכיל, בעוד אדם צופה בטלוויזיה נחשב 'בטטת כורסא' ועל אחת כמה וכמה כל המסכים שהתווספו נראים לנו ההורים ככאלה שיוצרים ילדים ובני נוער שהם 'זומבים'. חלק מזה נובע מהעובדה שאנחנו ההורים לא תמיד בכלל מבינים / יודעים / מתעניינים במה בדיוק הילדים שלנו עושים שם בסמארטפון / טאבלט / מחשב".

 סרטון

 

ליהיא, בת 4 וחצי מתרגלת אנגלית מול המסך

צילום: עדי מרגלית מארגונסורי

 

מה הבעיה שלנו עם המסכים? תלוי באיזה מרחב

דר' ברנשטיין ואני ערכנו סקר בקרב אימהות ב"קבוצה הסודית של אמא מאמנת" ומצאנו שמה שמטריד הורים מתחלק לכמה מרחבים:

 

"'זמן מסך' הוא מושג שעבר זמנו. המדיה הדיגיטלית היא חלק אינטגרלי מחיי היום יום שלנו"

המרחב הפיסי: העובדה שהילד פאסיבי, שהשימוש במסך מחליף פעילות פיסית.

 

המרחב הקוגנטיבי: אנחנו לא באמת יודעים מהי ההשפעה על המוח. יש בלבול לגבי הפרעות קשב וריכוז שנגרמו משימוש מרובה במסכים, יש לנו תחושה שהשכל ״מתנוון״ ושהיצירתיות של הילד מוגבלת.

 

המרחב החברתי: אנחנו חוששים מהימנעות חברתית, מתקשורת חברתית מצומצמת. הרי גם כשהם נפגשים עם חברים זה סביב מסכים לעיתים קרובות ואנחנו מוטרדים מאופי היחסים עם החברה שסביב, כמו היעדר אמפתיה, אפאטיות ועוד.

 

ועוד מטרידים אותנו התכנים האינסופיים. אנחנו חוששים ובצדק מחשיפה לתכנים שאינם מתאימים מבחינת  גיל, מחשיפה לאלימות, למין ובעיקר לפורנוגרפיה, ולעובדה שצפייה בתכנים מסויימים יוצרת מצב בו הילדים לא מבחינים בין דמיון למציאות. תפיסת המציאות נעשית  לעיתים מעוותת.

 

חשוב שאנחנו ההורים נבין מה מטריד אותנו, כדי שנוכל להתאים את צורת ההתנהגות בבית שלנו למרחב שאנחנו מזהים כבעייתי.

 

נעם אייל ואיתי, עסוקים

נעם אייל ואיתי, עסוקים

 

כמה זמן מומלץ לצפות ביום?

"אין תשובה פשוטה וחד משמעית  לשאלה כמה זה 'זמן מסך' מומלץ ביום", מסבירה דר' ברנשטיין. "קודם כל, כדאי שנבחין בין גילאים שונים. ההמלצה של איגוד רופאי הילדים האמריקאי היא לא לחשוף ילדים למסכים בכלל עד גיל שנתיים ויש מדינות כמו צרפת שבהן ההמלצה היא לא לחשוף עד גיל 3. אני ממליצה להורים שלא לתת לילדים מסכים בכלל עד שהדרישה באה מהם ואי אפשר להדוף אותה יותר. בילד ראשון זה יכול ממש להתאחר. אל תתנו למטפלת למשל 'לדחוף' לו סמארטפון כשנוח לה וכמובן כהורים אל תתנו לילד מסכים בכלל.

 

"כמובן שאם יש כבר ילדים בבית והם חשופים למסכים ומביאים אותם לבית, ממש חשוב למזער עד כמה שאפשר את זמן המסך של הצעירים. אפשר למצוא הרבה סרטונים ביוטיוב לגבי ההשלכות של גירוי-יתר למוח שעוד לא הבשיל". 

זמן מסך - מושג שעבר זמנו

"בגילאים הגדולים זה כבר יותר מורכב", ממשיכה דר' ברנשטיין. "ההמלצה היא להגביל לשעה של תוכניות ברמה גבוהה לילדים בגילאי 2-5 ובגילאים גבוהים יותר לא יותר משעתיים ביום".

 

אבל לפני שאתם מאמצים את ההמלצה באופן אוטומטי, סיימו לקרוא את הטור כולו. להמלצה הזו יש חלופות אחרות. אם אתם בית שבו חשוב לכם ההורים להגביל זמן מסך, אז חשוב מאוד ליצור תוכנית משפחתית עם כללים ברורים לגבי שימוש במסכים וליישם אותה באופן עקבי וברור. ההגבלות יכולות להיות שבועיות (לדוגמא, יום ללא מסכים בימי ראשון וחמישי). הן יכולות להגביל מועדים ביום (לדוגמא, בבוקר – אין מסכים בכלל). הן יכולות להגביל את סוג המסכים (לדוגמא, כן טלויזיה, לא יוטיוב). והן יכולות להגביל את התוכן עליו יש טאבו הורי (לדוגמא, אצלנו לא צופים בבוב ספוג...).

 

"באופן אישי אני לא מגבילה את הילדים שלי (תאיר ונדב, בני 14) ב'זמן מסך'", משתפת דר' ברנשטיין. "מדוע? הנה כמה נימוקים שלי, המבוססים על דעתי האישית: 'זמן מסך' הוא מושג שעבר זמנו. המדיה הדיגיטלית היא חלק אינטגרלי מחיי היום יום שלנו. יש סיכוי יותר מסביר שאת הטור הזה ממש את קוראת מתוך הנייד שלך ולכן, יותר חשוב להתייחס להקשר ולתוכן של השימוש בתקשורת, מאשר לייצר כללים שרירותיים של זמן.

 

"התיווך של מה שהילד רואה והשיח שיכול להתעורר מתוך צפיה משותפת בתכנים המעניינים אותו, יכול להיות חשוב הרבה יותר ממגבלת הזמן, ויכול לפתוח לנו ההורים מול ילדינו נושאים וסוגיות שעוד לא התגלגלו אל ביתנו. למשל, נוכל לנצל מצבים חברתיים העולים בסדרה אהובה על הילד לדיאלוג על דרכי ההתמודדויות שהוא מכיר או חושב שהן נכונות. נוכל לאתר התנהגויות סיכוניות שעולות בסדרה ודרכן לפתח דיאלוג ולהכיר את עולמו הפנימי של הילד שלנו, ואולי לפעמים לגלות עם מה הוא מתמודד. צפיה ביוטיובר או גיימר מוערך יכולה לפתח שיח על יזמות. אפשר לנסות יחד להבין מה עומד מאחורי ערוץ יוטיוב כזה ולהבין שהוא כרוך ביוזמה, היכרות עם עולם תוכן אהוב, עריכה, צילום, שפה מעניינת, תאורה ועוד ועוד מיומנויות שהופכות יוטיובר לכזה שמצליח לעניין את הילדים שלנו וכמובן לפתח בתוך דיון עם הילד חשיבה ביקורתית על התוכן בו הוא צופה. אם ככה, המסקנה היא ש'זמן מסך' הוא לא אבסולוטית 'טוב' או 'רע'.

 

"אנחנו צריכים לקחת בחשבון שבשגרה ממילא חלות על ילדים 'הגבלות טבעיות', כמו בית ספר, חוגים, שעורי בית, בן משפחה שתפס להם את המסך, ולפעמים לנו נדמה שהילד 'כל היום' במסך אם כי בפועל, הזמן נטו קצר משאנחנו חושבים. העצות להורים חייבות להפסיק להדגיש רק את הסיכונים. מעט מאוד מהעצות שהורים מקבלים מציגות ראייה חיובית של ההשתלבות של התקשורת בחיי המשפחה.

 

"כשהורים רואים את תפקידם כמי שצריכים למשטר ולנטר, הם לא עוזרים לילדים שלהם לגשת ליתרונות של העידן הדיגיטלי, אלא נכנסים ל'משחקי כוח' ועלולים לגרום לכך שהילדים יימנעו מלפנות להורים כשתהיינה להם בעיות בעולם הוירטואלי / דיגיטאלי, כי הם מרגישים שההורים שופטים אותם על זה שהם בכלל נמצאים בו".

 

ארבל וגלבוע. אחת במדיטציה, השני במסך

ארבל וגלבוע. אחת במדיטציה, השני במסך

 

אז למה בכל זאת חשוב לשים לב?

"חשוב לשים לב האם הילד שקוע 24/7 במסכים. אם אלו הם פני הדברים, הרי שברור שזה לא מצב נורמלי, אבל אם הוא מתפקד בביה"ס, במשפחה, בבית, מתקשר עם חברים, משפחה ובכלל, אז אין עניין של לספור את השעות בהן הוא נמצא במסכים ולו רק מפני שקשה היום מאוד לספור את הזמן הזה. אם הוא מכין שיעורים במחשב - זה זמן נחשב? אם הוא צופה בנשיונל ג'יאוגראפיק או קורא ספר בטאבלט זה זמן מסך? הגבולות האפורים הללו מאפשרים לנו להדריך ולכוון את הילדים לצריכה נכונה ומבוקרת של מסכים ולא רק לשיח מגביל".

 

האם יש הבדל בין מחשב, טאבלט או טלוויזיה?

"בהחלט. כל אחד הוא מדיום קצת אחר, גם אם אנחנו נוטים לקרוא לכולם 'מסכים'. כך למשל, טלוויזיה היא הפאסיבית מכולם. פשוט יושבים מולה וצורכים את התכנים שלה (אלא אם כמו שתיארתי קודם, הצפיה מתווכת ע״י אחד ההורים). אם הילד שלך יושב מול המסך יום שלם כדי לפוצץ סוכריות – הרי שגם זה מובן מאליו פסול, אבל אם הוא משחק משחק אסטרטגי, מול ילדים אחרים בעולם (פורט נייט למשל), משכלל ככה את היכולת שלו לנהל מו״מ, לדבר או לקרוא אנגלית – הנה, עכשיו השאלה היא – האם להגביל ואם כן, לכמה זמן? לשעה/ שלוש שעות? אני אמליץ לך לשבת לשחק עם הילד שלך. אולי משחק שנראה לך טיפשי  אך יתברר לך ככזה שנדרשת לו חשיבה ברמה גבוהה מאוד".

 

יש משהו שבשום פנים ואופן אסור שילדים יעשו מול מסך?

"מחקרים מראים מאוד בבירור שממש לא מומלץ לאכול עם מסכים. זה מוביל להשמנה, בעיקר כי פשוט לא שמים לב כמה אוכלים ומתי כבר שבעים. בנוסף, הגירוי של המסכים למוח משפיע על השינה ולכן מומלץ מאוד לא להירדם עם מסכים ואפילו לתת למוח מנוחה כשעה לפני שהולכים לישון. ז"א להימנע מצירוף של מסכים ושינה. אם אלה שני הכללים היחידים בנוגע למסכים בבית, אנחנו ההורים מייתרים המון ויכוחים ומאבקי כוח, כי ברור מה לא ומדובר על מה שכן ואפשרי ועל זה אנחנו צריכים לעמוד".

 

כמה כללים חשובים בענייני מסכים

  • הכי חשוב: לוודא שהתכנים שנצרכים הם תכנים תואמי גיל

  • עם בני נוער חשוב מאוד שיהיה דיאלוג שמסביר מה זה אומר תכנים תואמי גיל והמשמעויות של תכנים שונים

  • יש המלצות ברשת לגבי תכנים מתאימים, הנה למשל  אתר שיכול לעזור לכם ומומלץ לעבור עליו יחד עם הימתבגרים שלכם

  • בגילאים צעירים יותר עדיף- בלי זמן מסך בכלל (גם בחופשים)

  • לא ריאלי לצפות מילדים בגילאים שכבר נשארים בבית לבד למספר שעות, אבל עוד לא יכולים לצאת להסתובב לבד עם חברים מחוץ לבית, שישבו וישחקו רק משחקי קופסא ויקראו ספרים. במצב כזה צריך לכוון אותם אילו תכנים כן ניתן לצרוך.

  • לנו כהורים (במיוחד לילדים צעירים) יש את האחריות לדאוג לפעילויות מהנות שמטבע הדברים יגרמו להתרחקות מהמסכים. לדוגמא: מפגש עם חברים.

  • בגילאים מבוגרים יותר בהם בני הנוער שלנו מתחילים ללכת לישון מאוחר ולקום מאוחר- חשוב מאוד שאנחנו כהורים נהיה עם האצבע על הדופק. אם הנער שלנו התנתק לגמרי מהמציאות או האם נפגש עם חברים, עושה שיעורי בית ולוקח חלק במטלות הבית? בגילאים מסוימים- האם הוא מתנדב (בגיל 14) או עובד בשכר (גיל 16)? אם התשובה היא חיובית אז ממש אין צורך " לשבת לו על הווריד" לגבי כמה זמן מסך הוא צורך ביום?

  • היום אפשר גם ללמוד המון ממסכי מחשב. לדוגמא: דרך היוטיוב אפשר ליצר זמן למידה יחד כמו לנגן על כלי נגינה ואז כמובן לתגבר את הנושא בשיעורי נגינה עם מורה. זו גם הזדמנות נהדרת לחזק מקצועות בהם הילדים פחות חזקים. הנה למשל אתר שלם של קורסים דיגיטליים לילדים, שמטרתם לאמן את הילדים לרכישת אוריינות טכנולוגית ודיגיטלית במגוון  תחומי דעת.

  • חשוב שוב להזכיר את עניין האכילה מול מסך- חד משמעית לא אוכלים עם מסכים! הרבה ילדים ובני נוער משמינים יותר ויותר בגלל האכילה מול המסך. חשוב מאוד שאנחנו כהורים נדאג להם לפעילות גופנית בין אם כהליכה מוקדם בבוקר או שחייה בבריכה. פעילויות הן דבר מצוין שאפשר לעשות בהרכב המשפחתי, הן גם מהנות וגם מגבשות.

  

המסקנה מהראיון הזה? כנראה שאין מסקנה אחת חד משמעית וכל קוראת וקורא כאן תצטרך או יצטרך לחשוב על השאלות שעליהן ענינו יחד דר' ברנשטיין ואני, על איך ומה מהם נוכל לאמץ בבית הפרטי שלנו ובאופן שתואם את אורח החיים שלנו, הערכים על פיהם אנחנו חיים והאמונות שיש לכל אחת ואחד מהקוראים. כמספר קוראי הטור הזה, ככה יהיו מספר היישומים.

 אם יש לכם תובנה בנושא המסכים או בכלל, אשמח אם תשתפו אותי כאן למטה בתגובות.

 



הערות: השאר תגובה

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.