הבלוג

פעם לא הייתי כזאת מתלהבת... התהלכתי בעולם מתנהגת כמו ש"צריך" מתלבשת כמו ש"צריך" מדברת כמו ש"צריך" בעיקר שותקת בדיוק איפה ש"צריך"...

סלחתי לה. זה לקח לי זמן והרבה רגעים של נפש מיוסרת. היא היתה החברה הכי הכי שלי. הכי קרובה, מבינה ואכפתית. נכנסה אל חיי בגיל ושלב שלא חשבתי שאפשר לרכוש חברים חדשים. כאלה. כמו שהיא היתה עבורי. שמרה עלי מזאבים טורפים ומציפורניים שלופות.

בגלל שהייתי החברה הראשונה ב"חברה" שילדה לפני 11 שנים, שמתי לב לדבר מאוד "משונה" שקורה... כל ההריון הייתי מוקד תשומת לב בלתי נלאה, שאלו איך אני? מה שלום הצרבת? הוורידים? והתפלאו שעל אף התפיחה הבלתי נשלטת שלי (21 קילו!!!) אני מתוקתקת על עקבים. ואז ילדתי.

לצאת לחופש עם הילדים. יה רייט. תארגנו לי עוד 3 שעות ביממה ואני על זה! מבטיחה. יש תמיד איזו תחושה כאילו חופשה היא רק כיף והנאה אבל אני הייתי מציעה לעשות בה שימוש ליצוק משמעות לקשר ולחוויה שתחוו כמשפחה.

אני זוכרת אותי יושבת מכווצת ישבן (ויש הרבה מה לכווץ אצלי) וקוראת את ד"ר טל בן שחר. קראתי את הספר הראשון עם השם המזמין "אושר ואושר". ואז את השני "אושר אפשרי" גומעת כל מילה כאילו היתה תורה מסיני. ומאז צללתי אל תוך ערימות של ספרים שהמשותף להם היה שבשמם הופיעה המילה הזו שכל כך רציתי כבר להיות - אושר.

אני יוצאת לחופשה, מיד אשוב... לצאת לחופש עם הילדים. יה רייט. תארגנו לי עוד 3 שעות ביממה ואני על זה! מבטיחה. בין הקמת בית הספר לאימון אימהות , אמא מאמנת, לבין חופש גדול של שני ילדים גדולים מידי השנה בחרנו לוותר על מסורת הקיץ ולא לטוס לחו"ל...

לא חכמה לכתוב על חופשה חלומית בסוף יולי. ואולי בעצם כן חכמה? ככה זה עם חלומות, אם את יכולה לדמיין את זה, את יכולה לעשות את זה

אז חשוב לי ללכת לטקס בכיכר רבין כמו בכל שנה. לתפוס כיסא מוקדם. לשיר בקול את התקווה, להרגיש את חוסנו של העם הזה. אבל...

אני מתאוששת יותר מהר, אני אוספת את עצמי יותר מהר, אני יודעת להישען על מי שאני צריכה יותר מהר ולא להשתבלל כמו פעם. איך?

הרבה זמן לא כתבתי כאן, אביתר עוד מעט בן 10, אלה עוד מעט בת 7 והם כבר לא מרשים לי לשתף בכל דבר שאני רוצה לספר לכם, ובצדק! הפרטיות שלהם מעולם הנחתה אותי בתכנים אותם בחרתי לפרסם, וכמעט את כולם אביתר ואלה אישרו. הפעם אני כותבת עלי ,ועל החוויה שלי כאמא מאמנת, אמא מעודדת, אמא טועה ואמא לומדת.

זה היה אחד השבועות העמוסים שלי מאז שהגיע "אחרי החגים" התחלתי לימודי תואר שני במכללה למנהל וזה בנוסף לכל יתר הדברים שאני עושה אמא מאמנת, ילדים, אימונים, חיים... אבל כשדנה ישראלי בחרה לקרוא לי לבוקר של יצירה והנאה, לא יכולתי בשום אופן לסרב.

פוסט בלי תמונות כי לא באמת צריך... סלחתי לה. זה לקח לי זמן והרבה רגעים של נפש מיוסרת. היא היתה החברה הכי הכי שלי.