נשבר לי!!!


נשבר לי!!!
 13/03/2013 12:13

אני לא אדם סנטימנטלי. לאנשים כן אבל גם אז...לא בכל מחיר. לרכוש, אוקיי, שם אני מקפידה ממש לא להיקשר.

אני לא מאלה שאוגרות, כלומר, אם לא מחשיבים בגדים, נעליים ותיקים.

כשהייתי ילדה אני זוכרת בבירור שקערת קריסטל מרהיבה ומיוחדת (בטח גם יקרה) של אמא שלי נפלה לי ונשברה,

אני זוכרת את מבול רגשות האשמה שהמטיר עלי מבפנים וידעתי שתיכף הוא מתחבר למבול נוסף חיצוני וקולני

(אמא שלי ממרוקו, כן ממרוקו...)

חשבתי להאשים את המנקה אבל הסתכלתי ימינה ושמאלה ואז נזכרתי- אני המנקה!

אז הדבקתי אותה בידיים רועדות, החבאתי אותה, את רגשות האשם דווקא לא הצלחתי להחביא.

עד שאמא שלי תגלה אני כבר אחשוב על משהו לומר לה...

וככה בתוך הלמידה שלי על אושר ובעיקר על איך חיים עם יותר רגעים ממנו, קראתי באחד המאמרים/מחקרים/ספרים או שמעתי באחת ההרצאות/סמינרים/יוטיובים או טדים שאותם אני גומעת בשקיקה שאוסף מגביר במשהו את האושר.

אני אפילו לא בטוחה שאני זוכרת למה...

אז בחרתי אוסף. התחלתי לאסוף חדי קרן.

חוק אחד היה לי- אני לא קונה לעצמי אלא אנשים מביאים לי מטיוליהם בעולם, אני מחזירה להם כסף. (לא חובה!)

יש לי מרוסיה, אסטוניה, גרמניה, הולנד, ישראל, ארה"ב, צרפת.

יש לי מזכוכית, פימו (שמתאמנת מוכשרת שלי הכינה לי), ויש ועוד חומר כזה שאמרו לי שלא נשבר. עאלק לא נשבר...


זה היה הראשון, חד קרן פליימוביל, שמהרגע שנחת אצלנו בבית עשה לי "משהו" בבטן...


זה מה זה מוזר כי מסתבר שחד קרן הוא ייצור נדיר לא רק במיתולוגיות אלא גם במציאות ולא כ"כ פשוט למצוא אותו

אבל יש לי כל כך הרבה אנשים שאשכרה עבדו בלחפש לי אותם בכל מקום בו היו,

ככה למדתי שבסין לא מחזיקים חדי קרן כי זו לא חיה אמיתית (כן, כי דרקונים יש בכל גן חיות מצוי)

ושהפריזאים הם הקנויים הכי יפים.

ככה כבר שלוש שנים. הם עומדים זקופי קומה וקרן בכניסה לבית שלנו ואני מתמוגגת בכל פעם כאילו ראיתי אותם לראשונה.

אסף. מעיל. חוסר תשומת לב. הראשון נשבר.

מנקה. אין לי מושג מה קרה. שני נשבר.

והיום היה השיא.

אביתר שלי רצה להראות לעדי את חד הקרן האחרון שקיבלתי מהולנד.

עלה על כסא. השוויץ.

עלה על כסא. החליק לו. נשבר.

ולי נשבר הלב! זה החד קרן הרביעי!!!!


זה האחרון שקיבלתי מהטיסה של אסף להולנד, זה הרביעי שנשבר, אפילו שהוא נראה כאילו יצא מתוך איזה טוסטר///


הנה הוא "אחרי"...:-)


מרוב הלם לא היו לי מילים שגם זה תחת קטגורית ״נדיר״

ואז שמעתי את אסף אומר לאביתר-

אסף: ״איך שברת את זה?״

אביתר: ״לא אני שברתי!״

אסף: ״מזתומרת, אז מי שבר? אני?״

אביתר: ״אני לא שברתי! זה נפל לי מהיד ונשבר!״

בשלב הזה, הטונים כבר גבוהים מספיק מחד, מאידך אני כבר מבינה שאביתר, שעוד נמצא בשלב הקונקרטי של ההתפתחות, כלומר, אם אומרים לו ״אתה שברת״ הוא מבין את זה קונקרטית ככה:

עשית מאמצים והיתה לך כוונה לשבור את חד הקרן.

אז אביתר נכנס למצוקה כי בתכלס הוא מרגיש מספיק חרא עכשיו לא צריך להוסיף לו...

מהצד השני אני מבינה שאסף מכוון לזה שאם אביתר יבין מה הוא עשה שגרם לשבר אולי לפעם הבאה הוא יוכל לעשות אחרת

ואולי לא לשבור.

אני בוחרת לא להתערב. מבינה מה קורה ומשאירה את אסף להתמודד. סומכת עליו.

אביתר מפתיע אותי באמירה שמצביעה לי על כמה הוא מחובר ומבין איך צריך לדבר איתו ואיך נכון להעמיד ילד על טעותו.

שימו לב, זה הולך ככה:

אביתר ״יופי אבא. יופי״

אסף : ״אממממממ. מה יופי?"

אביתר : ״מגיעה לך מדליה!״

אסף: ״כן? על מה?״

אביתר : ״ שגם ככה אני מרגיש רע שנשבר חד קרן ואתה עוד מוסיף לי! זה לא עוזר! זה רק מעליב וזה בכלל לא נכון״

הוא עוזב את הסלון רוקע ברגליו והולך לחדר (מישו אמר גיל ההתבגרות? הילד בן 8!!!!)

מה שאביתר ביקש בעצם זו אמפתיה, הוא כל כך רגיל שמדברים אליו בכבוד ובנועם שכשזה לא קורה הוא יודע לכוון ולהצביע, פעם אחת על מה שהוא צריך (חיבוק, אמפתיה לצער שנגרם גם לו, שאסף יבין שזו לא היתה כוונתו לשבור) ופעם שניה על טון השיחה.

קלישאה בעוד 3...2...1

הילדים שלנו יודעים ללמד אותנו מה נכון עבורם. כל מה שאנחנו צריכים זה להקשיב להם.

וזו יקרות שלי, זו חתיכת עבודה!

כדי שלא אשאיר את האפיזודה הזו ככה באוויר ובעצת עדי, שותפתי החכמה והאהובה, שהיא מנחת הורים כל כך מוכשרת שאם את לא מכירה אותה באופן אישי- ההפסד כולו שלך.

כינסתי אסיפה משפחתית שמטרתה פתרון לשמירה על אוסף חדי הקרן שלי.

שאלתי את עדי,

״אסיפה? על זה?״

עדי ענתה ובצדק שכל שיחה כזו וכל גבול חדש מזמין איתו צידוק לאסיפה.

מטרת האסיפה היתה:

שיתוף, התייעצות, בקשת עזרה, עידוד.

אני אסביר. לפי גישת החינוך האדלריינית, כדי שהילד (או אדם) ירגיש שייך ומשמעותי, כדאי לנהל שיחות עפי השלבים האלה.

הנה איך הלכה השיחה שלנו.

שיתוף-

רציתי לשתף אתכם במשהו שחשבתי, בחודשיים האחרונים נשברו לי 4 חדי קרן מהאוסף.

אתם מכירים את האוסף שלי? כאן הילדים מספרים לי את חוקי האוסף:

1. אני לא קונה רק מביאים לי

2. כל חדי הקרן שלי ממקומות בעולם שחברים טיילו בהם

אתם מבינים את המשמעות שחד קרן נשבר?

אלה :״ כן, אם הוא נשבר אז לא יהיה לך עוד אחד כזה בדיוק. גם אם תקני את אותו חד קרן״
(זה הכי מונטסורי. פעם אסביר בהרחבה למה...)

אביתר: ״רק אם תסעי בעצמך לאותם מקומות שהביאו לך משם תוכלי למצוא חדי קרן דומים״

אני ממשיכה לשתף אותם בזה שזה מאוד משמח אותי לראות אותם בכניסה הביתה וכשהם נשברים זה מעציב אותי מאוד.

התייעצות-

שואלת- אז מה אתם מציעים?

אלה : ״לשים על משף יותר גבוה שלא נוכל להגיע״

אביתר מתרעם: ״מה פתאום! אנחנו יכולים פשוט להחליט שרק אמא נוגעת בהם״ (אני מתמוגגת- לשם כיוונתי...)

אני: ״יש עוד אפשרויות?״

אסף : ״אפשר לקנות ויטרינה סגורה״

אני ״אני פחות אוהבת את האופציה הזו, אוהבת את חדי הקרן שלי חופשיים ;))

בקשת עזרה-

אני ״אני רואה שגם לכם האוסף הזה חשוב וזה עושה אותי מאושרת ושמחה, אני צריכה שביחד נחליט מה הכלל החדש באוסף וכולנו נשמור עליו. מתוך כל מה שהצעתם אני מעדיפה את זה שנשאיר אותם במקומם אבל רק אני אהיה מורשית לגעת בהם״

אביתר: ״ואם יבוא חבר וארצה להראות לו? אני יכול להצביע מרחוק על חד הקרן?״

אני: ״מה דעתך?״

אביתר: ״שכן אמא, כל עוד אני לא מוריד אותו בעצמי״

כולנו מאשרים שאף אחד, אפילו לא המנקה, חוץ ממני ייגע באוסף. ההחלטה עוברת פה אחד...

עידוד-

אני שמחה שעזרתם לי למצוא פתרון. אני סומכת עליכם ועלי שנצליח יחד לשמור עליו.

אני כל פעם מופתעת מחדש לגלות כמה תבונה יש להם. כמה הם באמת פרטנרים שלי. כמה כשאני מנהלת שיחה איכותית, היא נהיית פתאום גם אפקטיבית.

עוד אני מופתעת כמה שאני יודעת יש לי כל כך הרבה עוד מה ללמוד וכל יום להתאמץ, להתאמן ולבחור מחדש בדרך החינוכית הזו שאני כל כך מאמינה בה.

זארה הוציאו ליין שלם של חדי קרן.

אז אתמול הלכתי לקנות שם חולצה. עם אלהלי.

שאמרה לי ״אמא, החד קרן על החולצה, הוא לא יכול להישבר...נכון?״

 

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.