יש לי ילד בן 10 והוא אתאיסט!


יש לי ילד בן 10 והוא אתאיסט!
 01/02/2015 12:25

הרבה זמן לא כתבתי כאן,

אביתר עוד מעט בן 10, אלה עוד מעט בת 7 והם כבר לא מרשים לי לשתף בכל דבר שאני רוצה לספר לכם, ובצדק!

הפרטיות שלהם מעולם הנחתה אותי בתכנים אותם בחרתי לפרסם, וכמעט את כולם אביתר ואלה אישרו.

הפעם אני כותבת עלי ,ועל החוויה שלי כאמא מאמנת, אמא מעודדת, אמא טועה ואמא לומדת.

אז נתחיל מהתחלה.

אני בת למשפחה דתית. מרוקאית, קרית גתית (אפחד לא ידע איפה זה קרית גת לפני שהפציעה נינט...).

בגיל 17, חזרתי בשאלה, פה ושם אפשר למצוא את הסיבות למה זה קרה לי ובכל מקרה נשאיר את זה לפעם אחרת

(תקציר האירועים: אח קטן שנפטר מסרטן בגיל 3.5 משאיר אותי עם הרבה שאלות ו-0 תשובות... מאז אני מקפידה לשאול...)

כשהקמתי משפחה משלי, היה לאסף ולי ברור שאנחנו יהודים, וככאלה, אנחנו רוצים לשמר מסורות יהודיות, לאו דווקא דתיות. אז אנחנו עורכים סעודת שישי, מדליקים נרות (לאו דווקא לפני כניסת השבת), מקדשים על היין והחלה, נמנעים מחמץ בפסח, מחמת היהדות.

אביתר ואלה שלי נהנים מסבא וסבתא חילוניים (סבתא רותי וסבא חיליק) וסבא וסבתא דתיים (סבתא שולמית וסבא אברהם), נהנים מהחופש להיחשף לכל מיני סוגים של שבתות, חגים ושמחות, נהנים בעיקר מהיכולת לבחור.

כשאנחנו מתארחים אצל ההורים שלי, אנחנו ברומא, מתנהגים כמו רומאים.

נכנסים עם כניסת השבת ויוצאים בצאתה.

בין לבין שומרים שבת כהלכתה. נחת. המון שיחות. נהנים משקט דתי ומהאפשרות ללכת בכביש של היישוב בו הורי גרים.

בית כנסת? רק אם הם רוצים (אסף ואביתר) , בחירה חופשית שלהם. אבא שלי למד לשחרר והם למדו לכבד...

מזה זמן אביתר הצהיר בפנינו שהוא אתאיסט. לא מתחבר לכל עניין האלוהים, ובכלל, שאלוהים יוכיח לו שהוא קיים ואז יהיה על מה לדבר.

בסדר, ילדים הם עם קונקרטי, אני משננת לעצמי, האלוהות היא מושג רחב מידי, מופשט מידי, לעוס מידי ומיוצג מידי כדי שיוכל לבחור לו אם ואיך הוא מאמין בו.

בשבילי זה לגמרי בסדר...

בשבת האחרונה, הוזמנו ל"שבת חתן", מנהג מקסים שבו חתן בר המצווה עולה לתורה וקורא בהפטרה תוך כדי מטר של סוכריות טופי בטעמים, צבעים וסוגי איחולים שונים.

שבת חתן, כלללללל הדודים ובני הדודים באים, משפחה מרוקאית אמרתי? משפחה ענקית, אני מצליחה לאתר בראש רק את השם של הדוד, בן הדוד ומקסימום את הילד הראשון שנולד לו... את יתר שמות הילדים ובת הזוג, אני מאתרת במיני תחבולות שפיתחתי עם השנים

(את עוקבת אחרי בפייסבוק? איזה יופי! אז איך את מאייתת את השם באנגלית? לא, רק כדי שאדע לחפש אותך...)

למזלי אנחנו 4 אחיות, 4 ייצוגים שונים ליישומים שונים של אורח חיים על הרצף שבין חילוני לדתי. בכל פעם שאביתר נפגש עם האחיינים שלו, אני מרגישה שהעובדה שהאחיין שלי, מתנאל (כזו מתת אל הילד הזה!) הולך לתפילת בוקר שבת, גם לאביתר זה מעניין להיחשף אליה.

ישבתי בשבת בבית הכנסת, בעזרת הנשים, וראיתי את אביתר שלי, חוקר ושואל ובודק. סקרן להבין מה פתאום עומדים ושותקים באמצע התפילה, מבקש גם הוא לשאת על כפיו את ספר התורה כדי שבאי בית הכנסת ישקו ויבקשו משאלת לב כששערי שמים פתוחים.

ראיתי את הילד שלי, זה שהכריז שהוא אתאיסט, נדרש לתמרן בין 2 דברים, הסקרנות שלו לחקור ולהבין את הסיטואציה, מול ההתנגדות העקרונית שלו לדת כפי שהיא נתפסת בעיניו כרגע.

ראיתי אותו שואל את סבא אברהם ואת מתנאל, ראיתי אותו קורא בספר התפילה, ובעיקר ראיתי אותו מכבד עד מאוד את חתן בר המצווה ושמח בשמחתו.

והנה הסיבה שבגללה אני כותבת,

הרבה מאיתנו, האימהות, רואות כל כך הרבה יכולות ואיכויות של הילדים שלנו. עולם ומלואו אנחנו רואות, גאות בהן, מסמנות לנו רגעי אושר חמקמקים ורגעי התרוממות רוח קצרים.

מעטות מוצאות את הזמן להדגיש את אותם רגעים מול הילד, לרוב נסתפק ב"כל הכבוד" על איך שהתנהגת, אבל זה לא מספיק! הילד שלנו לומד את העולם דרכנו, אם זיהינו משהו שאנחנו רוצות לרומם ולהגדיל, חשוב שנפרט, נדגיש, נחזור על המסר (בשפת העם - נחפור), נדייק את התכונה או הערך שראינו ולא נשאיר אותה כללית וסתומה.

אז כל הדרך חזרה,

סיפרנו לו מה ראינו, ראינו שהוא מכבד את המעמד, ראינו אותו סקרן וחוקר ובודק ושואל, וכמה הוא עצמאי ביכולת שלו להבין משהו ולצאת לחפש לו תשובה, וכמה איכויות חברתיות יש לו אחרי שלא פגש את בני הדודים שלי כל כך הרבה זמן, תמיד יש לו יכולת מופךאה להתחבר לכל ילד, עם האחד הוא שיחק כדורגל, עם השני הוא ניגן בדרבוקה, עם השלישי הוא שיחק בקלפים ואת הרביעי לימד קסם, ואיזה ילד קסם הוא בעצמו.

בכל יום אני שמחה על הבחירה שלי להיות אמא מאמנת! להדגיש לי וגם להם, שהתפקיד הזה, להיות הורה, להיות אמא, הוא כל כך דינמי ומתפתח, ומעמיד לי אתגרים חדשים כמעט בכל יום. מסיימת סימסטר ראשון בלימודי ייעוץ משפחה במכללה למנהל, ומבינה שנוספו לי עוד כל כך הרבה כלים לארגז ב-3 החודשים האחרונים...

וגם - הרחבנו את הקבוצה הסגורה שלנו - "אמא, דברי אלי חיובי" - המטרה היא לתאמן בחשיבה ובדיבור חיובי, ואנחנו מעלות שם משימות לחשיבה ולביצוע כדי שנוכל להתאמן כולנו לחשוב חיובי - מוזמנת : אמא, דברי אלי חיובי...

להתראות בפוסט הבא,

הוא לא ייקח כל כך הרבה זמן!

מבטיחה

אפרת

* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.